החלטה בתיק בש"א 835/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (עב 1748/03). פסק הדין מושא הבקשה הומצא לב"כ המבקש ביום 8.10.2006, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור היה יום 12.11.2006.  ניסיון להגיש ערעור נעשה ביום 14.11.2006. משהערעור לא נתקבל לרישום הוגשה בקשה להארכת מועד ביום 16.11.2006.

2.       בפסק הדין מושא הבקשה נדונה תביעתו של המבקש לתשלום גמלת נכות במלואה על ידי המשיבה 1, ולחלופין - השלמת התשלומים להבטחת זכויות המבקש לקצבת נכות מלאה על ידי המשיבה 2. בית הדין קמא קבע בפסק דינו:

2.1.    אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה. בנסיבות אלה, היה מתבקש לדחות על הסף את התביעה בהעדר סמכות. אולם, בשלב זה של ההליכים, לאחר שנתקיימו מספר ישיבות הוכחות, ונשמעו העדויות, הוגשו הראיות, והוכרעו שאלות ביניים, ובהתחשב בכך שתיק זה נשמע ביחד עם תיק אחר בו הגיעו הצדדים להסדר מוסכם, לא יהא זה נכון וראוי לדחות את התביעה על הסף.

2.2.    לגופו של עניין, תביעתו של התובע נדחתה, ונקבע כי על התובע להודיע לב"כ המשיבות בכתב בתוך 15 ימים על בחירתו באחד משני מסלולים אפשריים לתשלום זכויותיו מהמשיבות.

2.3.    לעניין התביעה שכנגד שהוגשה כנגד המבקש, קבע בית הדין קמא כי משלבית הדין אין סמכות של ממש לדון בתביעה והדיון בה נעשה מטעמי צדק ויעילות, יש להתיר למשיבה 1 להגיש בעתיד תביעת השבה לבית המשפט המוסמך.

3.       כפי שעולה מהבקשה, מהתגובה ומהמסמכים שצורפו להם:

3.1.    התנהלה התכתבות בין ב"כ הצדדים בעניין מימוש פסק הדין, אולם הצדדים לא הגיעו להסכמה ולהבנה.

3.2.    המבקש עתר לבית הדין האזורי בבקשה להארכת מועד לביצוע פסק הדין", ובקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 15.11.2006.

3.3.    המשיבות הגישו בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בהחלטה מיום 27.11.2006 קבע בית הדין האזורי כי על המבקש לפעול כמתחייב מפסק הדין בתוך 7 ימים, ואם לא - ייראה כאילו בחר במסלול הראשון, וזאת על מנת להימנע מכפייתו במאסר או בקנס.

4.       נימוקי הבקשה הם:

4.1.   התנהל מו"מ בין המבקש לבין המשיבות עד סוף חודש אוקטובר 2006, במטרה להגיע להבנות ולהסכמות, אולם המשיבות סירבו לכל הידברות שהיא, ולו לשם בירור הנתונים הנוגעים למסלולים השונים, והשלכות המס הנוגעות לבחירה בין המסלולים.

4.2.   משנתברר כי המשיבות אינן מוכנות לכלל הידברות, החליט המבקש להגיש ערעור. עו"ד מטלון, המטפלת בלבדית בעניינו של המבקש, סובלת ממחלת כרונית, וסבלה בימים 13/11/2006 - 9 מהתקפים של המחלה, והיתה מנועה מלהשלים את הכנת הודעת הערעור במועד.

4.3.   האיחור בהגשת הערעור הוא בן 48 שעות בלבד.

4.4.   סיכויי הערעור טובים.

4.5.   לא נפגעה צפיית המשיבות לסופיות התדיינות, כיון שעד ליום 22.10.2006 לא היה ידוע להן כלל שניתן פסק דין בהליך.

5.       המשיבות התנגדו לבקשה מנימוקים אלה:

6.       המשיב התנגד לבקשה,  מנימוקים אלה:

6.1.   הנימוק שהובא בבקשה הוא מחלתה של עו"ד מטלון, כאשר נטען כי היא מטפלת בלבדית בעניינו של המבקש. לא בכדי, לא נכללה טענה זו בתצהיר התומך בבקשה, וזאת לנוכח העובדה כי בעניינו של המבקש טיפל עו"ד יגאל טמיר, החתום על כתבי בי הדין בהליך ועל המכתבים שנשלחו בעניינו של המבקש. גם על הודעת הערעור, אשר לפי הטענה עו"ד מטלון היתה מנועה מלהשלים את הכנתה, חתום עו"ד יגאל טמיר.  עוד צוין כי האישור הרפואי ניתן רטרואקטיבית, ביום 16.11.200. יתר על כן, מדיון שהתקיים בהליך בבקשה לבזיון, עולה כי ביום 12.11.2006 עו"ד מטלון עבדה,  והמבקש אף חתם על תצהיר בפניה.  מכל מקום, מחלת ב"כ המבקש היתה מספר ימים בודדים מתוך פרק הזמן שעמד לזכות המבקש להכנת הערעור. לפיכך, אין ממש בטענה כי האיחור בהגשת הערעור נבע ממחלתה של עו"ד מטלון.